מקרה חדש
היום פנתה אליי אישה.
לפי המבטא היה ברור שהיא מדרום רוסיה — ככל הנראה מאותו דרום סמוך לגבול גאורגיה.
הכול התחיל בפנייה רכה באופן מפתיע:
— “בבקשה תעזור לנו, הבן המתבגר שלנו נעלם — בן 18”.
זה נשמע כמעט ילדותי, נכון?
זה אפילו הזכיר לי שורה משיר ילדים ישן:
“אל תקרא לפיל תינוק.”
אבל מאחורי הניסוח הזה הסתתרה דרמה אמיתית.
ככל שהשיחה התקדמה, התברר:
הבן היחיד שלהם נהג ברכב של אביו בלי רישיון,
ומתעלם לחלוטין מהשיחות של ההורים.
עבור המשפחה זה הרגיש כמו קטסטרופה.
אם להיות כנה,
אני לא מבין הורים שמאפשרים לילדים שלהם לשחק במשחקים מסוכנים כאלה.
זה לא צחוק — מה אם הוא יפגע במישהו?
אבל נמשיך.
לדברי האם, הבחור “ברח מהבית”.
ואז התחילו ה“פירות האמיתיים”:
“הוא עומד לקבל צו גיוס, ואם הוא לא יופיע?
יתחילו לחפש אותו…”
— “אתה יכול לעזור לאתר אותו?
כבר מצאנו אותו פעם בבית קפה אינטרנטי.
פעם אחרת אפילו שלחנו בחורה להזמין אותו לדייט,
ואז החזרנו אותו הביתה.
המשטרה עזרה בעבר,
אבל עכשיו הם אומרים שהוא בגיר ולא מתערבים”,
סיפרה לי האם.
הילדים שלי והפחדים של אחרים
אני אב לשלושה בעצמי.
הבן שלי גם בן 18,
ויש שני דברים שלא קורים אצלנו בבית:
- הילדים שלי לא מתעלמים משיחות של ההורים.
גם אם לא נוח להם — הם יענו ויגידו:
“אבא, אם זה לא דחוף, אחזור אליך אחר כך.” - הילדים שלי לא מפחדים מההורים.
הם משתפים בשקט במה שקורה להם,
ולא מצפים לשיפוט או לעונש.
אני לא פסיכולוג.
בשלב מסוים אפילו ניסיתי ללמוד להיות גננת —
אבל פרשתי אחרי שבוע,
ובצדק.
האקר מול פסיכולוג
בואו נדבר בכנות:
לפעמים האקר יעיל יותר מכל פסיכולוג.
כי האקר מוצלח מבין מצוין איך אנשים חושבים.
99.9% מהפריצות לא קורות בגלל שטכנולוגיה חלשה,
אלא בגלל שאדם עשה את הצעד הנכון —
לחץ, הסכים, ויתר.
לפני זה, ההאקר יכול להשקיע שבועות
בהכנת הקרקע,
כדי שהקורבן יפתח את הדלת בעצמו.
אותו הדבר נכון גם כאן:
ההורים לא היו צריכים “האקר מחשבים”,
הם היו צריכים מהנדס חברתי —
מישהו שמבין איך חשיבה והתנהגות עובדות.
מהדברים של האישה היה ברור
שהבן עדיין חי בתנאים שבהם
אפילו “רגע שקט לבד בשירותים” לא מותר לו.
בגיל 18 אין לו חיים משלו.
וכשמי שמפעיל עליך לחץ משתמש כל הזמן בסמכות —
טבעי שמפסיקים לרצות לתקשר איתו.
ברור שזה לא התחיל אתמול —
זה נמשך כבר שנים.
קרוב לוודאי שזה צמח מתוך מחאת נעורים קלאסית:
“לא ביקשתי להיוולד!”
אבל הסיום היה שונה
לצערי, נאלצתי לסרב לבקשתה של האישה
לעזור לקבוע את מיקומו של בנה.
לא אפרוץ למיקום גיאוגרפי
של גבר בגיר וכשיר משפטית —
גם אם עבור הוריו הוא עדיין “מתבגר”.
ויש לכך שתי סיבות.
ההיבט המוסרי:
- חדירה לחייו של ילד
שזה עתה ברח מכלוב
(גם אם הוא זהב)
תהיה בגידה בילדות שלי עצמי —
באותם רגעים שבהם גיליתי את העולם,
שהם מהזיכרונות היפים ביותר שלי. - יש לי שלושה ילדים.
ואני לא רוצה שהם אי פעם יראו אותי מאחורי סורג ובריח.
ברוסיה,
ההשלכות על פריצה למיקום של אדם
עלולות להיות חמורות הרבה יותר ממה שנדמה.
האקר יכול לעזור במאות מצבים.
אבל יש גבולות שאסור לחצות.
והיכולת לומר “לא”
היא מה שבאמת הופך אדם לחופשי.
אבל הסיפור לא נגמר שם.
הצעתי עזרה לא כהאקר,
אלא כמהנדס חברתי —
וגם כאב וכאיש מכירות מנוסה.
הצלחתי ליצור קשר עם הבחור בטלפון,
ואחרי 32 דקות של שיחה
הוא הסכים לחזור הביתה.
השיחה הארוכה באמת,
לעומת זאת,
עוד מצפה להוריו —
כי לפעמים הדבר הקשה ביותר לפריצה
הוא לא מערכת,
אלא ההרגלים של מבוגרים.